פרספונה - אלת השאול והצמיחה המחודשת
על המסך שלי נחתה מצגת שובת לב עם דימויים של "בארות-מדרגות" [stepwells] בהודו - יצירות מופת ארכיטקטוניות עם מדרגות היורדות אל בריכות מים הנמצאות עמוק מתחת לפני האדמה, ואז שוב עולות, בתצורות דמויות Escher. הן נבנו לפני מאות שנים, בעיקר באזורים המערביים הצחיחים של הודו באדמה התחוחה והחולית, ואפשרו לאוכלוסיה המקומית להגיע למפלס המים הנמוך מאוד בחודשים היבשים של החורף, אך עולה באופן דרמטי עם מונסוני הקיץ.
מדרגות הללו היורדות אל מי התהום הציפו את הדמיון שלי אם כי עדיין לא הבנתי מדוע. מעבר לעובדה שראיתי את בארות המדרגות כתצורות ויזואליות מדהימות מבחינה ארכיטקטונית, הרגשתי שהמדרגות האלה אל תוך האדמה מעוררות בי משהו הרבה הרבה יותר עמוק.
יצאתי לצלם בארות מדרגות בשני טיולים בהודו, ברג'סטאן-גוג'ראט ובדלהי. התברר שנדרשה לא מעט עבודת בילוש כדי לאתר את רוב הבארות, ואפילו נהגי הריקשה התקשו לברר זאת. בניגוד לרבים מאוצרות האדריכלות של הודו, הן לא מופיעות על מפת התיירות, ורבות מהן לא עמדו בפגעי הזמן. ובכל זאת, הצלחתי למצוא ולצלם למעלה מעשרים בארות מדרגות.
באי הקריבי הצחיח שבו גדלתי, מפלס מי התהום היה תמיד נמוך - לא הייתה לנו עונת מונסונים. משאבות המונעות על ידי רוח היו נפוצות בבארות, וצריך היה לשמור על כל טיפת גשם על ידי סכרים, מיכלים ובורות מים. היו גם ""pos di pia - "בארות רגל" - משטחים משופעים שאפשרו לרדת אל מי התהום. לאחר ששיתפתי את התמונות ההודיות שלי, נאמר לי שכמה מ"בארות הרגל" הללו נבנו גם הן עם מדרגות, אלא שהפאר הארכיטקטוני של המונומנטים ההודיים עולה בהרבה על הפשטות של אותן מדרגות שימושיות למים. בביקורי הבא בקורסאו, יצאתי לצלם את המבנים הפחות ידועים של האי, שחוזרים אחורה אל תקופת העבדות העגומה שלו.
אין ספק, שיש אלמנט נשי בבאר המדרגות. היא לא מקרינה את עצמה לאוויר, לא ניתן לראות אותה מרחוק, כמו פירמידות ומגדלים פאליים - אנדרטאות שהוקמו ברובן על ידי שליטים גברים. באר המדרגות דומה יותר לפירמידת מדרגות הפוכה, אלא שנפחה מורכב מאוויר - חלל פנימי, לא "משהו שניתן לראות". היא לא תופסת מקום, להיפך, הוא מייצרת מקום ומאפשרת למפגשים וטקסים חברתיים להתקיים על מדרגותיה, כפי שעשו ועדיין עושים בהודו.
חשוב לציין שעשרים וחמישה אחוז מהשליטים והאנשים העשירים בהודו ההיסטורית שהזמינו בארות מדרגות לטובת הציבור, כאקט של חסד, היו נשים. רבות מהבארות הללו הוקדשו לאלה דורגה המזוהה עם הגנה ואמהות, כמו גם עם ההרס שעשוי להיות נחוץ לפני הבריאה. באר המדרגות הוא גם מקום של נשים במובן המילולי - שכן נשים הן אלו שמביאות מים בחברות מסורתיות רבות. אין ספק שנשיאת דליים כבדים של מים במעלה המדרגות הללו כרוכה במאמץ גדול מאד, אבל הביתנים המוצלים במדרגות, המאפשרים מנוחה ומפגשים חברתיים ושוברים את שגרת היומיום המפרכת של הנשים, זוכים להערכה רבה.
כסטודנטית לשעבר לאדריכלות, תמיד התעניינתי פחות באיכויות החזותיות של הבניין מאשר במימדיו התחושתיים והקינאסתטיים - באופן שאת חווה את החלל בכל החושים, לא רק בעיניים. אני שואלת איך הסביבה הבנויה מזמינה אותך לנוע בתוכה; אילו תחושות עדינות היא מעוררת כשאת הולכת במרחביה; אילו דימויים ארכיטיפים היא מעוררת. ובמיוחד, איך היא מחוללת בך שינוי עמוק - בדומה לטקס חניכה או עלייה לרגל.
לכן, היה לי חשוב לרדת פיזית אל תוך בארות המדרגות, לחוש את החלל האדריכלי מבפנים, ולחוות אותו כפי שהוא נועד להיחוות מעבר למימד הוויזואלי. כשהתקרבתי אל המים, במדרגות החלקלקות לעתים, הבנתי שהמדרגות ממשיכות עמוק למטה אל מתחת לפני המים, אל תוך הלא נודע, אל תוך עולם הרפאים.
לעתים קרובות, אי אפשר היה לרדת, לא רק בגלל ההזנחה וערימות האשפה, אלא בגלל שהבארות היו מגודרות ונעולות. הסיבות - או הרציונליזציות - להיותם בלתי נגישות למבקרים פרטו על הפחדים הראשוניים מהבורות האלה באדמה: שני זוגות האסורים לחיתון התאבדו בקפיצה אל מותם באחד מהם; סיפרו שילדים טבעו באחרים; או שהמקום היה "שורץ נחשים ועקרבים". הבריטים, בתקופת שלטונם הממושך בהודו, אטמו רבים מבארות המדרגות מסיבות היגייניות, כביכול, וגרמו למבנים המפוארים הללו להפוך למוזנחים ובלתי ניתנים לשימוש, ובעיקר להישכח.
הדימויים הארכיטיפיים שמעוררות בארות המדרגות, בהודו וגם בקורסאו, מזכירים מסע עמוק אל תוך הלא מודע. דימויים אלו נחקרו על ידי יונג ואותם בוחן הפילוסוף גסטון באשלאר בספרו "הפואטיקה של החלל". ספר זה העניק לי השראה לכתיבת ספרי: "בית ללא דלתות", שבו האלטר-אגו שלי בת השתים-עשרה, הולכת לחפש סודות משפחתיים אפלים במרתף ביתה הישן, שהופך למערה המובילה אותה לים תת-קרקעי קסום. דימויים שחולקים אם ובנה, מופיעים בתערוכה המהפנטת של איתמר מנדס-פלור בבורות המים של בית הנסן.
עם המדרגת שלהן, החודרות עמוק אל תוך האדמה, בארות המדרגות מעלות באוב את הירידה לשאול: אורפיאוס שירד לממלכת המתים; דמויות מיתולוגיות אחרות, כמו למשל, האלה המסופוטמית איננה/אישתר, שבבכל צעד בירידתה למטה התקלפה שכבה נוספת מהלבוש המלכותי שלה, מהזהויות הישנות שלה - כמו בתהליך חניכה - עד שנותרה עירומה לגמרי. ברבות מהמסורות הללו, היה צורך לחצות גוף מים בירידה זו: הנהר Styx, או Averno - אגם בתוך הר געש כבוי ליד נאפולי שהיה ידוע בימי קדם כשער לעולם התחתון.
בבארות המדרגות ההודיים שצילמתי, אותן מדרגות אבן מאפשרות לך לחזור בבטחה מהמעמקים, כמו פרספונה העולה מהעולם האפל של האדס, חוזרת לארץ בכל אביב, ומביאה לידה מחדש ושפע. כשאת מטפסת לאט לאט על המדרגות בחזרה אל האור, זה נעשה אולי בכוח מחודש: עם הידע שאת צוברת מאותה פרספקטיבה מתחת לאדמה שבה שולטים ארוס וטאנטוס, שבה יופי וכיעור רוקדים יחדיו; עם מה שלמדת מהתמודדות עם הצללים שלך, הפחדים שלך, השדים והדיכאונות שלך. אבל גם מהשקעת עצמך במי הרחם, החיבור מחדש למעיינות הבריאה, ההשראה והחוכמה.
ריטה מנדס-פלור
לצילומי בארות המדרגות בהודו, עם הטקסטים שלי משני מסעות החקירה, ראו
https://www.ritamendesflohr.com/words#/stairwaytowater
